צוות חונכי הפרויקט

חנין שיבלי – סטודנטית בדואית למדעי הרפואה באוניברסיטת תל-אביב: “ע.מ.ל. הוא התקווה (אמל-الأمل) שלי לעתיד טוב יותר  –  ילדים מהמגזר היהודי מחכים לשיעור ערבית כל שבוע, פשוט  כי הם רוצים ללמוד ערבית. זה הישג אדיר מבחינתי.”

 

 מונאיה נסאר – סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת ת”א:  למה אני רוצה להשתתף בפרויקט? כדי שאחרים ילמדו את השפה שלי, יכירו את התרבות שלי, יבינו את האחר, ויכבדו אותי כמו שאני מכבדת אותם. כי שוויון זה לא סתם מילה שכותבים, צריך לעבוד קשה כדי להשיג שוויון, ואם האחר יבין אותי כמו שאני, בשפתי, בעתיד הוא יראה שאני והוא לא כל כך שונים, והשוויון לו אנו מייחלים, נעבוד ביחד על מנת להשיגו במלואו.

גסאן חוש – סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל-אביב: מעבר לכל עניין בלשני הנוגע ללימוד שפה חדשה, הדגש היה לאורך כל הדרך על השפה הערבית כשער לתרבות וגשר לאדם. כחונך בצוות ע.מ.ל, שמתי לי למטרה להעשיר את עולמם התרבותי של התלמידים, ולא פחות מזה לחזק את ההבנה ההדדית ולבסס תפיסה פלורליסטית אמיתית. לדעתי, ההזדמנות שניתנת לתלמידים, כבר בגיל צעיר, להתחבר לשפה הערבית, לדברה וליהנות מתכניה מנצחת את שטף הדעות הקדומות השליליות אליהן קל להיחשף בחברה הישראלית, ואיפשהו עשויה לקצר את הדרך לעתיד טוב יותר – לכולם.

ראמי עבאסי – סטודנט לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת תל אביב: “הכרתי את הפרוייקט במקרה, ברגע שהתחלתי ללמד את הילדים התחברתי לרעיון והתחיל לאתגר אותי במיוחד שמדובר במלאכה לא קלה בכלל, שדורשת המון מאמצים והשקעה. פרוייקט זה בעיני מאפשר לתלמידים מגע ישיר עם האחר, מגע מעבר לסטריאוטיפים ודעות קודמות”.